מה התינוק שלך רוצה?

על התפתחותו הרגשית של התינוק בראי הזמן מאז ימיו של פרויד ועד ימינו אנו, עסוקים חוקרים, תיאורטיקנים, וסתם הורים בשאלה: מה רוצה התינוק שלך? הנסיון ״לפצח״ את השאלה נמשך כבר יותר ממאה שלמה ולאורך הזמן ניתנו תשובות שונות כפי שיודגם במאמר זה.

הראשון, היה באמת פרויד שטען שתינוקות כמו אנשים, מונעים מדחפים, מצרכים ראשוניים, שדורשים סיפוק. אצל התינוק הסיפור פשוט יחסית – הוא רוצה שדחפיו או צרכיו הראשוניים (אוכל, הרגעה, קרבה, אינטראקציה) יסופקו באופן מיידי על ידי הדמות המטפלת. הדמות המטפלת, על פי פרויד – היא מעין מכשיר לסיפוק צרכיו של התינוק.

אחרי פרויד האב באה אנה הבת, שמייצגת זרם חדש בפסיכואנליזה: פסיכולוגיית האגו. אנה פרויד אומרת, שהתינוק רוצה וצריך טיפול קרוב, אוהב ועקבי של אמא וגרייה מותאמת. תאוריית יחסי האובייקט מעבירה את הדגש מהתינוק לאימו – האמא (עדיין כאובייקט) היא מושא של התינוק, הוא יוצר עימה יחסי התקשרות והיא מאפשרת לו לחקור את העולם בהיותה בסיס בטוח עבור התינוק. באופן כללי, על פי תאוריית יחסי האובייקט, התינוק זקוק לאם זמינה, הוא רוצה יחסים עם דמות האם שצריכה להיות רגישה ומגיבה באופן מותאם לצרכי התינוק כדי שיתפתח (אצל התינוק) ״אני״ או ״עצמי״ שהוא נפרד וחיובי.

פסיכולוגית העצמי מסתכלת על החוויה הסובייקטיבית של התינוק

כיצד הוא מצליח לייצר לעצמו ״עצמי״ או ״אני״ משלו דרך האינטראקציה עם ההורה (אשר מצידו מצליח להפגין הורות מותאמת ולכן תומכת ומיטיבה). על פי גישה זו, התינוק רוצה הורה שמכוון אליו, שמקבל ומשתתף בעולם הפנימי שלו, של התינוק  – כלומר, הורה שמנסה לקרוא את רגשותיו ותחושתיו של התינוק ומתייחס אליהן, ולא רק פועל על פי ביטויים התנהגותיים ומופגנים של התינוק.

הפסיכולוגיה האינטרסובייקטיבית היא הראשונה שמתייחסת גם אל התינוק כסובייקט וגם אל ההורה כסובייקט (ולא רק כאובייקט העומד לשירותו של התינוק) – ובעצם מדברת על קשר ייחודי וספציפי בין שני סובייקטים: תינוק והורה. התינוק מבין משלבים מוקדמים ביותר, שאמא היא לא רק שם בשביל לחתל, להאכיל, ולנענע אלא שהיא בעצמה אדם נפרד עם צרכים ורגשות.

מה רוצה התינוק האינטרסובייקטיבי?

הוא רוצה להכיר באמא כאדם נפרד, ושאמא תכיר ותכבד אותו כאדם נפרד עם צרכים ומשאלות – דרך ההכרה של האם את תינוקה, התינוק מצליח להגדיר את גבולות עצמו. לבסוף נציג את התפיסה הנוירו-פיסכואנאליטית (המשלבת אלמנטים מחקר המח עם הגישה הקלאסית הפסיכואנלאליטית). הפרספקטיבה הנוירו-אנאליטית בוחנת את הקשר בין המח לבין התודעה או הנפש. התינוק החדש צריך הורה שרואה לא רק אותו כיצור נפרד, עם צרכים ורגשות, אלה הוא צריך הורה שמתייחס לתודעה שלו.

התינוק הזה, רוצה הורה שלוקח בחשבון תהליכים המתרחשים בנפשו של התינוק ושפועל מתוך התחשבות גם בצרכים גלויים וגם באלה שהם בעמקי תודעת התינוק.